מה היא לקטורה פרטית?

מה היא לקטורה?

בכל אחת מהוצאות הספרים הגדולות והמסורתיות מתקבלים במצטבר בכל שנה אלפי כתבי יד שכתבו סופרים נרגשים שמעוניינים להוציא את הספר שלהם לאור. החלום של אותם סופרים הוא להגיע לאלפי קוראים, לכל חנויות הספרים, להיות מתורגמים ולהיכנס לקאנון הספרות העברית. הכניסה למועדון הזה, של סופרים "אמיתיים" דוגמת נועה ידלין, עמוס עוז, יוכי ברנדס, אשכול נבו וכו', כרוכה למרבה ההפתעה באישור כניסה ראשוני של סלקטור חסר שם ופנים – הלקטור.

הלקטוריות (כי כרגיל בתחום, נשים מאיישות את רוב התפקידים), הן לרוב נשים בשנות ה-20 וה-30 לחייהם. הלקטוריות מקבלות את כתבי היד הגולמיים, קוראות אותם וכותבות עליהם חוות דעת ראשונית של עמוד או שניים. 

לא פעם, במיוחד בתשובה שלילית, הלקטורית האנונימית תהיה הראשונה והיחידה שתקרא את כתב היד בשלמתו.
רק כדי להכניס לפרורפציות – מתוך כ-100 כתבי יד שאני קוראת בכל שנה עבור הוצאות הספרים הגדולות, 90 אני ממליצה לפסול, 7 יקבלו המלצה להיבחן מחדש בכפוף לשינוים, ורק 3 יקבלו המלצה חמה להמשך עבודה.
ולא, אני לא החריגה, אלו פחות או יותר המספרים.

האם נעשת לקטורה גם בהוצאות פרטיות וחברות הפקה?

 כן. יש לקטורה גם בהוצאות ספרים פרטיות.
השאלה היא מה מטרתה של הלקטורה הזאת. כמו בכל תחום, הכול שאלה של "איפה הכסף"?

הוצאות הספרים הגדולות עדיין משלמות כסף לחלק מהסופרים שלהן כדי להוציא את הספר לאור, בעיקר במחלקה פרוזה. עלות הפקת ספר לרוב עולה להוצאה כמה עשרות אלפי שקלים. חלק לא מבוטל מההכנסה של ההוצאות האלו מגיע ממכירות הספרים (בגלל זה, בין היתר, הוצאות ספרים מחזיקות חלק מבעלות על חנויות ספרים).
כדי שהוצאות הספרים יהיו רווחיות, הן צריכות להיות בררניות והן בוחרות את הספרים שנראה להן שיצליחו להחזיר את ההשקעה.  לאור זאת, הלקטורה שלהן מאוד בררנית.

בהפשטה – הנחת היסוד של ההוצאה היא שעדיף לא להוציא ספר אלא אם הוכח אחרת.

לעומת זאת, הוצאות פרטיות מקבלות את הכסף שלהן מהסופרים. ההכנסה שלהן היא פחות ממכירת הספרים ויותר מתשלום של הסופרים על תהליך ההוצאה לאור. בדרך כלל החלק של הפצת הספר ומכירתו – הוא באחריות הסופר. הוא גם זה שנושא ברווחים, ככל שיש.

למרות זאת חשוב לציין, בשנים האחרונות חלק מההוצאות הפרטיות מנסות למצב את עצמן כהוצאות בוטיק (ומצליחות!). ככאלו הן כמובן מבצעות סינון, לעיתים גם קפדני מאוד. חלקן גם מסייעות בהפצה ובמכירה וחולקות עם הסופר ברווחים אבל להבנתי, עדיין ההוצאות הפרטיות המסננות הן בשיעור נמוך משמעותית מאלו של ההוצאות הגדולות.

מנסיוני, חברות ההפקה מבצעות גם לקטורה, אבל יותר ככלי שיווקי מאשר ככלי סינון.
אסביר: ההכנסה של חברות הפקה מגיעה רובה ככולה מתהליך הפקת הספר. מכירות הספרים הן חלק זניח מתוך ההכנסות של ההוצאה. האינטרס של החברות האלו הוא להוציא כמה שיותר ספרים עבור כמה שיותר סופרים.

בהפשטה – הנחת היסוד של חברות ההפקה היא שעדיף להוציא את הספר אלא אם הוכח אחרת.

מה היא לקטורה פרטית? 

לקטורה פרטית היא תהליך קצר שסופרים יכולים לבחור לעבור בראשית המסע להוצאת ספרם לאור. רצוי לבצע לקטורה פרטית לפני שכבר התחלתם את תהליך העריכה הספרותית ובעיניי ממש חובה לפני ששלחתם את כתב היד שלכם להוצאות הגדולות.
הלקטורה הפרטית היא שלב קצר יחסית, בין שבועיים לחודש. בשלב זה הלקטור מקבל את כתב היד, קורא אותו בתשומת לב יתרה ומשיב לכם דוח מפורט ביותר על הספר שלכם.

מה כולל דוח לקטורה פרטית?

 בלקטורה פרטית שאני מעניקה אני משיבה לסופר דוח של כארבעה עמודים (כ-1,200 מילים).
בדוח הזה אני כוללת את דעתי על היתרונות, החסרונות והצעות לשיפור בכל התחומים הבאים:

•  הגיבור
• דמויות המשנה
• מערכות היחסים בין הדמויות
• העלילה
• סתירות פנימיות בסיפור
• סגנון הכתיבה
• אמינות הדיאלוגים 
• פתיחת הספר וסיומו
• פיתולי העלילה 
• התאמה לקהל יעד

למי לקטורה פרטית מתאימה?

לקטורה פרטית מתאימה בעיקר לשני קהלי יעד (אבל לא רק להם).
הראשונים אלו סופרים מתחילים שעובדים על ספר ביכורים. למרות התגובות המצוינות שהם מקבלים מקרובים ומחברים (קוראי בטא), הם יודעים שכדי להבין עם הספר שלהם בכיוון או לא הם חייבים עין מקצועית. הם עוד בשלב מוקדם מדי לעורכת ספרותית ובמקום מספיק בשל כדי לשמוע ביקורת ולעבוד על הספר בהתאם.

הקהל השני הוא קהל של סופרים ותיקים שכבר הוציאו ספר בהוצאה עצמית או בחברת הפקה וכעת נחושים בדעתם לעשות את מה שדרוש כדי לעבור את הלקטורה של הוצאות הספרים המסורתיות. הם יודעים שעם הוצאות הספרים יש רק הזדמנות אחת ומוכנים להשקיע את מה שדרוש כדי לא לא לפספס את ההזדמנות הזו.

עלות מול תועלת – למה להוציא על זה את הכסף שלי?

ככלל לחיים אני משתדלת לטפל בבעיות שלי כשהן קטנות ופתירות בפשטות ובזול ולא כשהן גדולות ודורשות משאבי ענק. 

לדוגמה, רומן הביכורים של סופר שעבדתי איתו היה רומן רומנטי, סיפור אהבה גדול מהחיים שמתרחש בחיפה בשנות ה-30 ויועד לקוראות צעירות. מה שהוא תפס כגיבור כריזמטי ושרמנטי, אני תפסתי כגיבור סטוקר שלא יודע לקבל "לא". נכון, הגבולות בין נשים לגברים השתנו לאורך השנים אבל אם הספר מיועד לקוראות צעירות חשוב לעדכן את הסטדנרטים למה שמקובל עליהן.

 כשתפסנו את הבעיה בשלב מוקדם הסופר יכול היה לבנות את העלילה שלו אחרת ולהפוך את מושא אהבתו של הגיבור ליותר אקטיבית ככה שהקוראות יזדהו איתה. פתרנו את הבעיה וביצענו התאמות בשלב מוקדם, לפני שהוא הוציא אלפי שקלים על עריכה, קיבל "לא" מהוצאות הספרים הגדולות והתקשה בשיווק בגלל חוסר התאמה לקהל היעד.
או בקיצור – לקטורה טובה חוסכת לכם הרבה זמן, כסף ועוגמת נפש.