הסופ״ש, המלצת קריאה על הספר המורה מאת אלון ארד.
עם פרסום הרשימה הקצרה של פרסי ספיר מיהרתי לקרוא את הספר שמסתמן כמועמד די מוביל לזכייה.
הספר מתואר כ״סאטירה פדגוגית פוסט ופרה־אפוקליפטית פרועה. אודיסאה בזעיר אנפין החושפת בהומור חד ונשכני את האבסורד הפושה במערכת החינוך הישראלית המוזנחת״.
בקריאה אנחנו עוקבים אחרי מורה אחד בבית ספר תיכון גדול שמשתוקק לחזור הביתה ולחגוג בחברת אשתו את יום נישואיהם הראשון.
המרחק הקצר בין משרדו של המורה לבין שער בית הספר הפך לדרך אפלה ומאיימת. כל צעד במסדרונות הצרים והמחניקים של המבנה הישן טומן בחובו סכנה, והגבול שבין מציאות לדמיון הולך ומיטשטש בזמן שהמורה נאלץ להתמודד עם המכשולים שמציבה בדרכו מערכת חינוך מתפוררת, גוססת לאיטה.
מדובר בספר קצר מאוד, כ-150 עמודים והקריאה בו קלה למדי ובו זמנית מעוררת הרבה שאלות על מעמד המורה ועל מערכת החינוך.
עם זאת, אני אמבווילנטית בנוגע לספר.
מצד אחד, זו קריאה מאוד מעניינת, בנושא שמעסיק רבים מאיתנו וכתיבה ייחודית מאוד.
מצד שני, מרגיש לי שהספר יותר עסוק בלהיות ״חשוב״ מ״מעניין״. בשלב מסוים הרגשתי שארד התאהב ברעיונות החכמים שלו.
לחובבי קריאה גדולים, כאלו שקוראים באופן קבוע, אני ממליצה להתרענן עם ספר בסגנון קצת אחר ובנושא מעניין. למי שקורא אחת לתקופה, או מחפש ספר כדי לסיים תקופת בצורת קריאה, יש חלופות טובות ממנו
