בשנתיים האחרונות הבינה המלאכותית מופיעה בצורה זו או אחרת בתהליך שלי עם כל סופר או סופרת. השאלות נשמעות בערך ככה:
"רואים שהשתמשתי בצ'אט?"
"הוצאות לאור יפסלו אותי אם השתמשתי בצ'אט?"
"איך שמת לב שאת כל הדיאלוג כתב הצ'אט?!"
אישית, אני חובבת בינה מלאכותית. למרות העיסוק בספרות אני לא טכנופובית עם תעודות ואני נהנית לשחק עם החידושים הטכנולוגיים. לכן, כמו בכל תחום אחר, זה בסדר גמור בעיניי שהבינה תעזור גם בתהליך הכתיבה. אין טעם להעמיד פנים שהצ'אט לא קיים. מדובר בכלי עבודה מצוין, וכמו כל כלי אחר השאלה היא לא "האם" להשתמש בו אלא "איך" להשתמש בו טוב.
בדיוק בשביל זה ניסחתי 6 כללים פשוטים לעבודה הספרותית עם הצ'אט.
הערה חשובה:
גם כשכלי AI מסוגלים טכנית לקבל טקסטים ארוכים מאוד, אני ממליצה לעבוד איתם על משימות מוגדרות ומקטעים קצרים יחסית. ככל שזורקים פנימה יותר טקסט ומבקשים "תגיד לי מה דעתך", כך התשובות נוטות להפוך לכלליות יותר ופחות מועילות.
3 המלצות לעבודה עם הצ'אט או: במה הצ'אט מעולה
-
לסדר ציר עלילה:
כשעובדים על ספר ארוך, קל מאוד לאבד את התמונה הגדולה: מה קרה קודם, כמה זמן עבר בין אירוע לאירוע, מתי כל דמות נכנסת לסיפור, אילו קווי עלילה נפתחו ועדיין לא נסגרו, והאם משהו שכתבנו בפרק 18 בכלל מסתדר עם מה שנאמר בפרק 4.
אני ממליצה שתיקחו את הספר שלכם ותכתבו בעצמכם תקציר, מעין שלד לספר. כתבו מה קורה בכל פרק, מה קורה לדמויות, למערכות היחסים ביניהן, ואילו פרטים חשובים מופיעים בו. קחו את התקציר המפורט שלכם, הזינו אותו לצ'אט ובקשו ממנו להפוך אותו לציר עלילה מסודר שנוגע בכרונולוגיה, מסודר לפי דמויות, לפי קווי עלילה או לפי נקודות מפנה.
בשימוש הזה הצ'אט יעזור לכם לזהות חורים, קפיצות לא הגיוניות וטעויות קריטיות ברמת העלילה.
-
להיות הקורא הכי קטנוני שלכם:
לערוך את עצמכם זה מורכב. מאוד. אחרי ארבעים קריאות אתם כבר יודעים מה הדמות התכוונה לומר כדי להניע את העלילה של הפרק הבא, ולכן אתם לא שמים לב שהיא למעשה לא אמרה כלום בדיאלוג המפתח שלכם. אתם שוכחים שהשמטתם פרט חקירה חשוב בין גרסאות, לא פעם אתם מפספסים את החור בעלילה שדרכו כל הסיפור נופל.
הבינה המלאכותית יכולה להיות שימושית מאוד במקרים האלו, היא עוזרת לנו להבין את עצמנו. במקום לבקש מהצ'אט "תשפר לי את הפרק" נסו את הפרומפט הבא:
אתה קורא קטנוני ששם לב להכול. קרא את הפרק וסמן לי רק מקומות שבהם לא ברור לך:
- מה הדמות רוצה
- למה היא פועלת כפי שהיא פועלת
- איפה חסר מידע
- איפה יש מידע שחוזר על עצמו
- אילו שאלות נשארו לך כקורא.
הנחיה כזו תגרום לצ'אט לעצור את ההרגל המגונה של להחמיא לכם כמה אתם יפים, חכמים, מוכשרים ומוצלחים, ואשכרה לעזור לכם לשים לב לבעיות שפספסתם מרוב קריאה בספר של עצמכם.
-
בסיס (בלבד) למחקר:
ה-AI יכול להיות נקודת פתיחה מצוינת למחקר, זה נכון במיוחד ברומנים היסטוריים, אבל כמעט שלא ערכתי ספר שלא דרש מידה כזו או אחרת של תחקיר רקע. כמו שכולנו כבר יודעים, הצ'אט הוא לא מקור מידע מהימן, אבל הוא לגמרי-לגמרי יכול לעזור לכוון אתכם בתחקיר. להציע כיוונים, לבנות שאלות, למפות את התחומים הרלוונטיים.
דוגמה לתקציר של כתב יד שביצעתי לו לקטורה פרטית לאחרונה:
"עורך דין אלמן טס לחלץ את בנו, שברח מהארץ אחרי צוק איתן והסתבך בעסקת סמים בלטביה."
הנה דוגמאות לכיווני מחקר מתבקשים שהצ'אט יכול לעזור בהם:
איזה יחידות קרביות נכנסו לעזה בצוק איתן? האם יצאו טיסות בכלל לכל אורך המלחמה? מה החוק בלטביה בנוגע לשימוש בסמים? האם יש שגרירות ישראל בלטביה? האם יש הסכמי הסגרה? מי היה שר החוץ בשנת 2014? היכן נכלאים זרים בלטביה? האם יש סנגוריה ציבורית בלטביה? ואיזו שפה בכלל מדברים שם? יש דבר כזה לטבית? אם לא, מה השפה שם?
כן, צריך לוודא את הצ'אט על הכול, אבל הוא מצוין למציאת כיוונים ראשוניים.
3 דיס המלצות לעבודה עם הצ'אט:
-
לכתוב במקומכם:
הצ'אט לא יכול לכתוב במקומכם. נקודה. זהו. לכאורה אפשר לסיים את הסעיף הזה כאן.
הרבה פעמים סופרים אומרים לי שהם רק רצו עזרה בלכתוב "יותר ספרותי". אז אין דבר כזה "יותר ספרותי", המעניין בספר הוא הטון הייחודי שלכם. לצערי, הצ'אט הוא בערך אויב הסאב טקסט ותמיד הוא כותב כל כך מפורש, עם תיאורים טרחניים שמופיעים בשלשות בסגנון:
"תמיד אתה עושה את זה איתמר. משאיר אותי לבד, בודדה, בלי עזרה"
או מעוררי גלגול עיניים בסגנון:
"רחוב אלנבי היה צחיח, שקט, עלוב."
הצ'אט נועד לעזור, לא להחליף אתכם.
-
מקוריות:
הבינה המלאכותית עובדת על מאגרי מידע קיימים. לאור זאת, כל תוצאה שהצ'אט ייתן לכם היא בהכרח לא מקורית. עכשיו, אני האחרונה שטוענת שספר חייב תמיד להיות מקורי. לא זה הפרמטר החשוב בעיניי. אבל אם אתם מתייעצים עם הצ'אט על הספר שלכם, ככל שתכתבו יחד איתו, כך תגלו מהר יותר ויותר שהספר שלכם הופך להיות מיש מש של ספרים אחרים שכבר קראתם. כל ספר פנטזיה הוא קצת הארי פוטר, כל רומן היסטורי הוא קצת פרש הברונזה, כל הסיפורים הקצרים בעברית הם קצת אתגר קרת.
-
להחליף עריכה ספרותית:
תראו, אני משוחדת, פרנסתי תלויה בזה שהצ'אט לא יוכל להיות עורכת ספרותית טובה ממני, זה לגמרי נכון, עליתם עליי. אבל לשמחתי הצ'אט רחוק מאוד מלהחליף עורכת ספרותית. צ'אט יכול להיות קורא בטא נהדר. הוא יכול למצוא סתירה, לשאול למה דמות עשתה משהו, לזהות חזרה ואפילו להציע פתרונות מעניינים. אבל עריכה ספרותית היא לא רשימת תקלות שצריך למצוא ולתקן. עורכת קוראת ספר שלם ושואלת לא רק "האם העלילה הגיונית?", אלא האם היא מעניינת. לא רק "האם לדמות יש מניע?", אלא האם אני מאמינה לה. לא רק "האם הסצנה עובדת?", אלא האם היא צריכה בכלל להיות בספר. ובעיקר, עורכת צריכה לקבל החלטות של טעם. הצ'אט יכול לזהות דפוסים בטקסט ולחזות כיצד קוראים עשויים להגיב אליהם, אבל הוא עצמו לא מתרגש, לא משתעמם, לא מתאהב בדמות ולא מגיע לעמוד 180 וחושב "אלוהים, כמה אפשר".
אז מבחינתי הכלל פשוט:
תנו לבינה המלאכותית לעשות יותר מהעבודה השחורה ופחות מהעבודה היצירתית.
תנו לה לסדר, למפות, לבדוק, להשוות, לשאול ולהצביע על בעיות. אבל את הבחירות, הקול, הדמויות, המשפטים והרעיונות המשונים — תשאירו אצלכם. אחרת אולי יהיה לכם ספר. פשוט לא בטוח שהוא יהיה שלכם.
ואם אתם כותבים ספר ורוצים עין אנושית שתדע להגיד לכם לא רק מה עובד ומה לא, אלא גם למה ואיך לתקן, אתם מוזמנים לפנות אליי ללקטורה פרטית או לעריכה ספרותית.
