אני מ-א-ו-ד אוהבת רומנים היסטוריים ואיכשהו תמיד אני מגיעה לקרוא על קולוניאליזם.
אז הפעם ספר מאוד נחמד שזכה להצלחה בינלאומית די מרשימה ועומד לצאת לו בשנה הבאה ספר המשך.
אני אפתח ואגיד שאם הנושא חביב עליכם אני תמיד ממליצה לקרוא את הספר המופלא חובו של היום ללילה.
על הספר ארצם של אחרים:
כאשר מתילד מגיעה בשנת 1947 מצרפת לחווה הסמוכה למֶקנֶס שבמרוקו, החווה שבעלה אָמין ירש מאביו, היא מקווה שאמין והיא יצליחו להפוך את אדמת הטרשים לנחלה חקלאית משגשגת, להקים משפחה מודרנית ושמחה, ולהותיר מחוץ לביתם את האלימות הגוברת בין המרוקאים השואפים לעצמאות לבין הצרפתים השולטים במרוקו.
אבל אמין, חייל לשעבר ממוצא בֶּרבֶּרי שהתגייס לשורות הצבא הצרפתי במלחמת העולם השנייה, מתחיל להתייחס אליה כפי שהגברים במשפחתו נוהגים להתייחס אל הנשים, ומצפה שהיא תתאים את עצמה לארצה החדשה.
ככל שמתילד מגלה בתוכה כוחות ויכולות שלא שיערה את קיומם, כך גם הולך ומתחזק הרגש הלאומי של המרוקאים בני המקום, עד להתפרצות המהומות האלימות שיובילו לשחרור ארצם.
כמו שכבר כתבתי פה, ספרות ערבית לא מרבה להיות מתורגמת לעברית (ספרות פלסטינית למשל כמעט כמעט כמעט לא תמצאו בעברית) ואני אישית מאוד מאמינה בלהרחיב אופקים ולקרוא גם נרטיב אחר משלנו.
לילה סילמאני דיברה לא פעם על ישראל והיא לא חברה קרובה אבל להבדיל מסופרים אחרים רוצה שקוראים ישראלים ייחשפו לדעות שלה, זה משהו שאני מעריכה כמי שמאמינה בתרבות כגשר אנושי.
