בוקר טוב לכולם,
בלימודי ספרות באוניברסיטה אנחנו מנהלים לאחרונה שיחה חוזרת – האם האוטוביוגרפיה של הסופר משפיעה על חווית הקריאה של הקורא? והאם אפשר וכדאי לקרוא סופרים שאנחנו ממש אבל ממש לא מסכימים עם הדעות שלהם?
כדי לאתגר את החשיבה אני ממליצה הבוקר על הספר המצוין הזה של גלית דיסטל אטבריאן:
*טווס בחדר מדרגות*
סוגה: רומן
הספר מספר את סיפורם של שלושה אחים, איב סאן ולורן עמיזדה שמתבגרים בתוך מצוקה גדולה תחת אלימות מצד אביהם הכריזמטי ואמם השתקנית.
השלושה גדלים להיות אנשים בוגרים וספק תפקודיים, איב היא עובדת סוציאלית רווקה נצחית שלא חושבת שמגיעה לה באמת אהבת, סאן הוא דוקטור לפילוספיה שעובד כשוליה של רב נוכל ולורן החד הורית מתקשה לגדל את הבת החרדתית שלה.
כשאביהם מאיים להתאבד שלושתם מתאחדים במפגש טעון מאוד.
הספר, שיצא לפני עשור והיה מועמד ברשימה הקצרה לפרס ספיר, הוא אחת היצירות הישראליות שיותר נהנתי לקרוא בשנים האחרונות ואני ממליצה עליו לכל מי שרוצה לקבל הצצה לחצר האחורית של ישראל.
