מה הופך ספר אחד לראוי ואחר לרדוד? איך קובעים מה היא ספרות ומה סתם זבל?
לקראת הסופש הופתעתי מאוד לגלות שאחת ממלכות הספרות הישראלית הבלתי מעורערות בעיניי, עדיין לא זכתה לאזכור פה.
אז המלצה חמה-רותחת על ״הספר הלא נכון״ מאת נועה ידלין.
רונה, הבערך סופרת, נמצאת בחופשת לידה עם שמנוונת לה את השכל.
היא לא מצליחה לכתוב שום דבר והיא אפילו לא ממש מצליחה לקרוא. בעלה, אליטיסט חסר תקנה, מאמין בלב שלם שהיא תהיה סופרת גדולה וחשובה.
הדבר היחיד שמצליח לגרום לרונה לחזור לקרוא, זו ספרות ארוטית. כזו שמביך שאפילו בעלך ידע שאת קוראת.
תחרות כתיבה אירוטית בפייסבוק שולחת אותה לכתוב סיפור ארוטי תחת זהות בדויה.
הבעיה האמיתית מתחילה כשהסיפור שלה מצליח מעל ומעבר למצופה.
בהומור ותחכום שמאפיינים אותה כל כך, היא נוגעת בזכותנו להשתנות ולא לעמוד בציפיות שלנו מעצמנו ומהסביבה, ונכנסת ראש בראש באליטיזם שמאפיין את מרבית הקוראים.
ההנאה מהקריאה מובטחת.
