הסופ"ש המלצת קריאה על ספר מעולה, כמעט מושלם מבחינתי, במחילה מכבודה של אשת המערות של אופיר טושה גפלה.
גיליתי באיחור של כמה חודשים את הנובלה הזו, שמועמדת גם היא לפרס ספיר (וצריכה לזכות בעיניי, למרות שטרם קראתי את כל המועמדים), למרות שהספר היה בערמה ליד המיטה לא הרמתי אותו, אולי בגלל השם המוזר והכריכה הלא מפתה.
הספר נפתח בדני, גבר שעקבותיו של אביו, מורה בבית ספר, נעלמו כשהיה בן ארבע עשרה וחצי בלבד. שנים לאחר מכן דני מתבשר בשיחה טלפונית מנומסת ממוסד פסיכיאטרי בלונדון על מותו של אביו. דני ואימו עולים על מטוס לאנגליה, אבלים ומוצפי שאלות. שם מחכה להם, בין השאר, מחברת שהניח אחריו האב – מחברת שמתעדת באופן מדוקדק את קריסתו של אדם שכל חייו ניהל מאבק חשאי עם תביעותיה המעליבות של מלאכת ההישרדות היומיומית.
אביו, אוריאל, לא מבקש הרבה מהחיים, רק להיות מסוגל לשבת כל היום ולקרוא ספר, בלי לבזבז את חייו עד כלות על עבודה, על פרנסה ועל הבלי היום יום. הנובלה "מאירה באופן בלתי נשכח את המתח עתיק היומין בין כורח המציאות לבין התשוקה ליופי ותוהה על מקומה של הספרות בעולמנו, ועל המחיר שמשלמים מי שנענים לקריאתה בכל הווייתם ומשנים את חייהם".
זו היצירה הראשונה של טושה גפלה שקראתי ואני רשמית מעריצה.
העלילה, שיש בה מאוד מאוד "התרחשויות" ממגנטת, והכתיבה עמוקה ומעוררת מחשבה.
קריאת חובה בעיניי לחובבי ספרות.
