גם אותי המלחמה הכניסה אותי למשבר קריאה קל. כל ספר שאני מנסה לקרוא נראה לי או כבד מדי או מטומטם מדי, או קרוב מדי או רחוק מדי.
ספר אחד הצליח לתפוס אותי, קראתי אותו מהר מהר ולרגע אחד לא הייתי בבלאגן הנוכחי אלא ביקום האלטרנטיבי של פנימיית שדה בוקר.
בעקבות המלצת שקיבלתי מהקוראת אידה מועדון קריאה מהקבוצה, אני ממליצה בחום על האסקפיזם החכם החוקים של הבנות מאת מיה יסעור
ספר הביכורים של יסעור, הוא סוג של ממואר משולב עם מסה על חוויותיה בפנימיית שדה בוקר
״כולנו התרוצצנו יחפים ופרועים מהפנימייה לקבר, מהקבר לצוק, והנעורים בערו לנו על העור ורק רצינו להרגיש עוד ועוד מהדבר הזה שלא ידענו לקרוא לו בשם.
לבנים של שדה בוקר היה עתיד בהיר, נהיר, מזהיר. בנים תמיד יודעים לאן הם הולכים. מישהו כבר צייר להם מפה והם רק צריכים לדעת לקרוא אותה. אבל אנחנו היינו בנות.
פחדנו ושנאנו את עצמנו כמו בנות, ועמדנו בתחתונים מול המראה בחדר שלנו בפנימייה וכל אחת אמרה מה הכי מכוער בה. להיות בת אומר שאת חייבת להיזהר תמיד. כל הזמן.״
מי שעוקב אחרי ההמלצות שלי כבר תקופה (והיי לכל המצטרפים החדשים) יודע כמה אני אוהבת ספרות נשית וכתיבה פמיניסטית. הספר הזה תופס בצורה טובה מאוד מאוד בעיניי את הנעורים כאישה. אין לו עלילה מורכבת לעקוב אחריה וזה מקל עוד יותר על הקריאה בימים אלו.
אני ממליצה עליו לכל קוראת שרוצה להיזכר בנעורים שלה, לשאול את עצמה מה היה דומה ומה היה שונה מהפנטזיה שהגשימה יסעור, להיות נערה בעולם כמעט בלי מבוגרים במרחבים האין סופיים של המדבר.
שיהיה סופ״ש שקט,
ושנצליח לקרוא משהו טוב,
שקד שפירא,
עורכת ספרים
