המלצת קריאה משוחדת אבל מכל הלב, הספר 1991 של הסופר אולגה דוידוביץ׳ ויצא השבוע בהוצאת ידיעות ספרים ואני זכיתי לערוך.
בדירת שיכון בבניין רכבת מתפורר בבאר שבע גדלה יוליה בת הארבע־עשרה עם אבא מובטל ואלים ואמא מורה למוזיקה. הכללים בבית נוקשים: יוליה צריכה לנגב את הקלידים של אבא בלי להשמיע שום רעש, לקלף שישה־עשר גזרים לשני קילו אורז להכנת הפלוב ולא לספק לסימה השכנה הרכלנית עוד תחמושת נגדה. אבל יוליה מקנאה בחופש של דריה, החברה האוקראינית שלה מהבלוק, שחיה כאילו הכול מותר לה, והיא רוצה לבדוק אם גם היא לסבית כמו יובל, אבל גם להתחתן בתולה עם הגבר הבוכרי הנכון.
הספר פורש את חייה של יוליה במשך שלושה עשורים מהעלייה לישראל וההתבגרות בבאר שבע, דרך חיי הנישואים וההיריון ועד לשיחת טלפון אחת שמחזירה אותה ואת אמה הזקנה לטשקנט – אל המקום שממנו הכול התחיל.
הספר מדבר על ריצוי, על אלימות, על התשוקה לחיים אחרים ועל בת שמנסה לברוח מהקול של אמא שלה רק כדי לגלות שהוא כבר מזמן מדבר מתוכה.
אני ממליצה עליו גם בזכות סגנון הכתיבה העדין והפשוט של אולה וגם בזכות הסיפור על עלייה ענקית לארץ ישראל שאני כמעט לא קראתי עליה עד כה.
*
הספר גם עמד במרכז מפגש של מועדון הקריאה, כולל פגישה עם הסופרת.
