נתחיל מהסוף: איך שסיימתי לקרוא את הספר מיד הבאתי אותו לסבתא החכמה שלי כדי שתקרא גם ונוכל לדבר עליו יחד.
מתוך התקציר:
נסו לדמיין דו־קרב בין שני יריבים שאותו הדם זורם בעורקיהם. האחד – מאייר מצליח ונרגן המתקשה להשלים עם כך שכוכבו הולך ודועך והזִקנה פושה בגופו; השני – נכדו הפיקח בן הארבע. הסב שחי בגפו ונשוי לעבודתו מאז התאלמן מוצא את עצמו, למורת רוחו, משגיח על הזאטוט הדעתן במשך ארבעה ימים בזמן שהוריו, שנדמה כי לעולם אינם חדלים מלהתקוטט, נוסעים לכנס מקצועי.
אני מאוד אוהבת ספרים כאלו, אינטימיים, פשוטים מאוד, מעוררי מחשבה, מה זה אומר להזדקן? איך אדם משתנה לאורך חייו? מה הבדידות עושה לבני האדם?
אני אסתייג ואומר שלספר יש אפילוג לא קצר ששיעמם אותי למדי אבל הסיפור עצמו שווה מאוד את הקריאה שלנו.
אישית, אני נהנת כמעט מכל ספר ב״סדרה הקטנה״ של כתר וממליצה לפשפש ולמצוא שם אוצרות.
